ידעת - בניית עצי יוחסין - גילוי כפול
..
052-8904306
phone4, phone, contact, telephone, support, call
 

גילוי כפול


כתב אביעד בן יצחק



לתוך הבקר הזה, העמוס ביותר בהפלגה, נוצקה פעילות של שלושה בקרים והוא רק התחיל. בחמש בבקר חשד למסתנן, שעה וחצי אחר כך תלונה של נוסעת על גניבת לפטופ, הלפטופ לא נגנב, היא שכחה אותו בלובי ונוסע צדיק מסר אותו לפקידות הקבלה. תלונת השווא הזו הריצה אותו בין קומות האנייה למשך כמעט שעה. עדיין מתנשף, הוא שמע את ההודעה הדחופה באזניה "אדם התמוטט במסעדה בקומה שבע".
אייל ורשבסקי, קצין הביטחון הישראלי של האנייה המפוארת שעט לעבר המעלית. הקש ששבר את גב הגמל, זה כבר יותר מדי, מה גם שבעוד שעה קלה אמורים שלושת אלפי הנוסעים לרדת, ומחזור של שלושת אלפים מפונקים חדשים אמור לעלות. זה הולך להיות היום העמוס ביותר בקרירה שלו על האניה, אמר בליבו. אבל..... לעומת הסיירת, חייך לעצמו זה עדיין כלום. רק לפני חודשים ספורים עוד בוסס בבוץ של לבנון כשכדורים לא ידידותיים שורקים מעל ראשו. 
אחראי המסעדה לא הפסיק לטרטר במכשיר הקשר, במבטא הודי כבד, חזר שוב ושוב על אותן מילים "בטחון בטחון, דחוף דחוף, אדם התמוטט במסעדה בקומה שבע, בטחון בטחון, דחוף דחוף........"
"בטחון בדרך אליך, עוד דקה מגיע" אייל פלט לתוך מכשיר הקשר. קצר ולעניין, המנהגים מהסיירת עדיין שלטו בו.
הדוקטור פגש אותו  בכניסה למסעדה, רץ ומתנשף אוחז בידו את תיקו הכבד. 
את ההתקהלות ניתן היה לראות מפתח המסעדה. איש לא ישב. הקהל כולו נעמד באחת הפינות, אייל פילס את דרכו למרכז ההתקהלות, תוך כדי שהוא מפנה דרך לדוקטור המנסה בכל כוחו לעמוד בקצב.
על הרצפה במרכז המהומה ישבו שני גברים מבוגרים מאד, צוחקים ומתייפחים, מתחבקים ובוכים, די צמוד אליהם כרעו ברך שתי נשים מחובקות, רועדות ונרגשות.

הערב הראשון 

"השניים ממול בטח יהודים" בלה לחשה באוזנו "הם לא מוצאים חן בעיני. האשה עברה כל כך הרבה ניתוחים פלסטיים שאפילו אמא שלה לא תכיר אותה, והאיש מוריס פרל, בטח מוריס ובטח פרל. בטח קוראים לו מוישה משהו" רטנה "מספר בדיחות גסות ליד אנשים שהכיר לפני דקות ספורות, את הבדיחות הגרועות האלה שמענו כבר מיליון פעמים, וולגרי, המוני."
ג'ק בעלה ניסה להרגיע אותה אך ללא הועיל. "מחר עוברים לשולחן אחר. אני לא סובלת את הפרל הזה. באתי להנות"
"בלה, יקירתי....., יש עוד אנשים נחמדים בשולחן חוץ ממוריס והמשופצת שלו, עזבי אותם, באנו להנות" 
הכינוי משופצת גרם לה לחייך. בחור כזה מוצלח הג'ק שלה, יש לו דרכים להצחיק אותה. התמוגגה.

הערב השני

"תגידי לי שזה במקרה" ג'ק רטן לעברה "פתאום את מאחרת. זה לא קרה כבר שנים"
"זה לא במקרה, זה..... השותפים לשולחן.... אתה יודע"
מלצר מעונב הוביל אותם אל השולחן. המקומות היחידים שהיו פנויים היו לצד מוריס "הוולגרי" כפי שבלה נהגה לכנות אותו. בלה דחקה בג'ק לשבת ליד מוריס "ככה אתם הגברים תוכלו לדבר ביניכם" ואני אהיה רחוקה ככל האפשר מהטיפוס המבחיל הזה חשבה לעצמה ובה בעת חייכה חיוך רחב לעבר אשתו. "המשופצת" החזירה את החיוך המלאכותי ביותר שבלה ראתה מימיה. המלאכותי ביותר מכל בחינה שהיא.
"מוריס והיפהפייה הנרדמת הם יהודים מברוקלין, גרים לא רחוק מהדודה שלי" ג'ק לחש לה אחרי כמה דקות והיא התלהבה מג'ק ומהביטוי החדש.

הערב השלישי

בלה ישבה ליד "המשופצת" ג'ק שוחח עם זוג קנדי נחמד שישב לידו. 
"אנחנו לא יהודים" הם ציינו כבר בתחילת השיחה. אולי שמעו משהו מהשיחות של ג'ק ומוריס. ג'ק שקט וסולידי אבל את מוריס היה קל מאוד לשמוע גם ממרחק של ארבעה שולחנות.
"אף אחד לא מושלם" ג'ק ענה בחיוך וסחט גלי צחוק מהסובבים אותו.
"המשופצת" לא הפסיקה לדבר, היא ספרה לבלה באריכות על הכתבות המרתקות בז'ורנאלים לנשים. על הדיאטות שלה, על קוסמטיקה על נעליים ועל בגדים. "השמלה הזו" היא רכנה לעברה ולחשה כאילו שזה הסוד השמור ביותר בארה"ב "עלתה אלפיים שלוש מאות דולר, את מבינה אלפיים שלוש מאות בסייל מיוחד אצל המעצב הכי נחשב בברוקלין ג'ארמני, השם הכי חםםם בברוקלין היום". היא חייכה מאוזן לאוזן. בלה תהתה אם גם האזנים האלה עברו שיפוץ.
בלה חיכתה שארוחת הערב תיגמר, או אז תוכל לספר לג'ק על הררי ההבל ששמעה מהטרחנית המטופחת עד טירוף וכן היא גם תסביר לו כמה חסכנית היא לעומת היפהפייה הנרדמת, שמלה באלפיים שלוש מאות דולר, אלוהים.

הערב הרביעי

בלה חוגגת ניצחון גדול. לבה מנתר משמחה. מוריס פרל נולד בשם מוישה פריליכמן והוא במקור מעיר קטנה לא רחוק מלודז'. לרגע שכחה שקראו לה במקור ביילה גיטל צ'סטוחובה.

הבקר השישי

ארוחת בקר מהירה לפני הירידה לחוף במיאמי. הגברים בתלבושת אחידה, חולצות צבעוניות קצרות שרוולים שקנו לאורך ההפלגה. 
בלה וג'ק ישובים ליד השולחן. מוריס פוסע לעברם מהמזנון, כרסו הענקית צועדת לפניו. בידיו שתי צלחות עמוסות בכמות שיכולה להספיק לשש צלחות. הוא מתיישב. ג'ק מושיט את ידו אל סלסלת הלחם במרכז השולחן. מוריס נועץ מבט ביד המושטת, ראשו מסתחרר והוא נופל על הרצפה. כוס שתיה נופלת על ראשו ומכתימה את בגדיו. 

                                                                ****
אייל ורשבסקי, קצין הביטחון,  התקרב אל השניים, ההמולה מסביב הייתה בעיצומה. הידיים של מוריס וג'ק היו צמודות זו לזו. אנשים צילמו אותם מכל הכיוונים. ההפרש בין המספרים על שתי האמות היה בדיוק שלוש.
 אייל שלף מארנקו פתק קטן, מספר המזל שסבא נתן לו לפני שהתגייס לסיירת. המספר של סבא היה מרוחק מהם כשלוש מאות מספרים. 
ג'ק, מוריס וסבא שלו, כולם הגיעו לאושוויץ ביחד, ביולי 1944 עניין של יום יומיים. 
רק המספרים העידו. איש מהם לא זיהה ולא זכר את האחר.
 
FacebookGoogle+YoutubeLinkedinBlogger
ידעת - בניית עצי יוחסין   |   אביעד בן-יצחק   |    טלפון:  052-8904306    |   מפת האתר  |  Aviad@Yedaat.co.il