ידעת - בניית עצי יוחסין - הפתעה באוסטרליה
..
052-8904306
phone4, phone, contact, telephone, support, call
אביעד בן יצחק

הפתעה באוסטרליה

המשא ומתן עם האוסטרלים התקדם בקצב מהיר. חלפו מספר שבועות מאז שאלו נחתו לביקור בישראל. הביקור המרשים בקיבוץ הצפוני עשה את שלו, ראשי החברה התלהבו מהמפעל הקיבוצי המצליח. שני הצדדים זיהו מוצרים דומים ביותר זה אצל זה. המפעל הקיבוצי הוביל בטכנולוגיה, מוצריו היו מלוטשים יותר ועדיפים במקרים רבים. האוסטרלים הובילו בשיווק. רשת ההפצה שלהם כיסתה את כל אוסטרליה וחלקים נרחבים ממדינות אסיה שגילמו פוטנציאל עצום, פוטנציאל שהקיבוץ לא הצליח לממש עד כה, בכוחותיו הוא. 
המטוס הנמיך לקראת נחיתה במלבורן. יוני פז מנכ"ל המפעל הקיבוצי הביט בשעונו וניסה לחשב כמה שעות עברו מאז שנפרד מאשתו וילדיו בביתם קיבוץ. כשעבר את המספר עשרים, התבלבל ושב לחשב מחדש. הוא לא יכול היה שלא להתרגש. כל קילומטר בדרך הארוכה הזו קירב אותו למטרתו. כתלמיד ביצע "גיוסים" בייצור לצורך השלמת הזמנות במפעל. זה המפעל שאליו הגיע מיד אחרי הצבא. התחיל מלמטה כמו כל החיילים והפך אותו מ "בית מלאכה מתקדם" כפי שנהג לכנות אותו בספק זלזול ספק הומור למפעל מהמצליחים בתחומו באירופה. מפעל המגלגל מיליונים ומעסיק עשרות עובדים מהקיבוץ ומהעיר השכנה. 
"אוסטרליה ואסיה במרחק נגיעה" חשב לעצמו וחייך בליבו "ומשם השמים הם הגבול. רק לא לעשות שטויות" שינן לעצמו "יש להם את התרבות שלהם...ובעל הבית, הקרייג סמית הזה, שועל לא קטן. איש מהדור הישן....." עיניו נעצמו, ניסה לתפוס עוד נמנום קטן, אחרי שעות ארוכות ומתישות באוויר ועל הקרקע, כל הדרך מישראל עד קצה העולם.

כבר למחרת התקיים הסיור במפעל המרשים, המוקף בדשאים מטופחים. נזכר בילדותו, הדשאים בקיבוץ היו אז לא פחות מטופחים. אז בימים ההם כשהנוי היה חשוב, המים היו זולים, היה כסף וכוח אדם. מאז כל כך הרבה דברים השתנו בקיבוצים. עבר עם חבריו בין המכונות וקווי הייצור, הביט מקרוב במוצרים ובתהליך ההרכבה וידע שכל המפעל מסתכל על המשלחת בסקרנות. יוני פז לא העלה בדעתו שיש זוג עיניים סקרני במיוחד שבוחן אותו מרחוק, אותו ואותו בלבד. אותו זוג עיניים עקב אחריו כל הדרך עד לארוחת הצהריים. 



ג'יין ניגשה אליו מיד אחרי הארוחה. הוא ישב לבד במשרד. הביט בה ארוכות, חיכה לתשובה בקוצר רוח ובה בעת הסתיר את קוצר הרוח בכישרון רב. היא לקחה את הזמן וסגרה אחריה את הדלת בקפידה "זה הוא. בלי צל של ספק" אמרה בקול שקט וחייכה את החיוך הכי יפה בסביבה.
קרייג הנהן בראשו באיטיות "הוא לא יודע מה מחכה לו. כל הדרך מישראל ואין לו מושג...."



הדיונים התקדמו במהירות, כמעט כל הנושאים הפתוחים לובנו וסוכמו, יוני פז זרח מאושר. "כשרוצים ויש מולך בני אדם אפשר לרוץ קדימה" חייך אל דני מנהל השיווק וטפח על כתפו. ציפה, ממש ספר את הדקות לקראת הפגישה בשעה שלוש בארבע עיניים. הוא וקרייג סמית. יוני העריך שזו תהיה הפגישה המכרעת. לא תאר לעצמו מה מתכנן השועל הזקן. 



קרייג חיכה לו בחדר הישיבות מצדו השני של שולחן העץ הענק. החווה על כיסא בפינת השולחן ומזג ויסקי משובח לשתי כוסיות. "נשתה משהו להצלחת שיתוף הפעולה בינינו?"
אצלנו אומרים "לחיים", יוני הדגיש והרים את כוסו מנסה לתרגם את הברכה לאנגלית מדוברת ומסתבך עם משהו כמו for life.
"אני אוהב כנות, זה מאוד חשוב לי" פתח קרייג והשתהה כדי ללגום עוד מעט מהוויסקי. "אני חייב לספר לך משהו. אתה יודע שחלק מהרעיונות למוצרים שלכם הגיעו אלינו במקרה לפני כעשרים שנה."
יוני הביט בו במבט תוהה. 
"בחורה שעבדה במפעל נסעה להתנדב בקיבוץ בישראל" הוא חייך מאוזן לאוזן "היא חשבה שתקטוף תפוזים, אבל האנשים בקיבוץ חשבו אחרת. הם לא כל כך אהבו את העבודה במפעל שלהם ולכן שלחו אותה לקווי הייצור המעצבנים ביותר. היא חזרה לכאן עם המון רעיונות. כן, היא עבדה אצלכם כמה חודשים וחזרה הביתה כמתוכנן, פחות או יותר יש לומר. היא עובדת כאן עד היום."
"לעזאזל" יוני חשב בליבו "עכשיו אני מבין את הדמיון המדהים בין המוצרים. העתיקו..." ובקול רם הוסיף "לפני 20 שנה הייתי עדיין בצבא, עוד לא הייתי במפעל...." 
"אולי אתה זוכר אותה במקרה" קרייג המשיך בשלו "קוראים לה ג'יין, ג'יין סמית, לא נראה לי שהיא אחת ששוכחים כל כך מהר" חייך חיוך רחב.
הלסת של יוני פז כמעט ונשמטה ממקומה.



יוני ירד מהמונית בפתח ביתה בשבע בערב בדיוק, עברו שעות ספורות מאז השיחה שלו עם קרייג והוא עדיין התקשה לעכל את תוכן השיחה. ג'יין יצאה לקראתו ופרשה את ידיה. האישה היפה ביותר שהייתה לו. נשארה חתיכה כמו אז, אמר בליבו, מתאמץ לא להפשיט אותה במבטיו. 
"זו התלבושת בקיבוץ עכשיו? ז'אקט ועניבה? אני זוכרת אותך בסנדלים, מכנסים קצרים וגופיה......"
"זו התלבושת לאירועים מיוחדים" ניסה להתחכם.
אכן אירוע מיוחד" אמרה ולא פירשה.
ג'יין מזגה בירה לשתי כוסות ענקיות, הגישה לו אחת והובילה אותו לסלון. האוקיינוס המשתקף מהחלון העצום כמעט והפנט אותו. החליפו כמה מילים על הא ועל דא, מתקדמים באיטיות לעבר הספות. בזווית עינו ראה את שולחן האוכל ערוך לשלושה אנשים ותהה מי השלישי. היא הבחינה במבטו, לא החמיצה דבר.
"זוכר על מה דיברנו אז לפני עשרים שנה כשנסענו מהקיבוץ לשדה התעופה? קצת לפני שנפרדנו."
קימט את מצחו, עטה על פניו מבט של סימן שאלה, התאמץ בכל ליבו להיזכר ואז חדרה אליו לבסוף ההכרה.
"אידיוט" אמר בליבו "חסר הבנה בסיסית. אפילו אחד ועוד אחד לא יוצא לך שתיים. איך הקיבוץ נתן לדביל כמוך לנהל את המפעל? לא יאומן. רשלנות פושעת. זה מה שזה"
לגם לגימה ארוכה מהבירה והשפיל את מבטו "....אמרת שהמחזור מתעכב, ו....שאם גדל לך ילד בבטן, לא  תוכלי להרוג אותו...."
"אז הוא באמת התעכב ובאמת לא הייתי מסוגלת...אז השארתי אותו. היום הוא כמעט בן עשרים. קוראים לו אדי, הוא יושב בחדר הסמוך, כוסס ציפורנים ומשתוקק להכיר את אבא שלו. אה..... אגב את הסבא שלו אתה מכיר – קרייג סמית המייסד ובעל המפעל, אבי היקר"
 
FacebookGoogle+YoutubeLinkedinBlogger
ידעת - בניית עצי יוחסין   |   אביעד בן-יצחק   |    טלפון:  052-8904306    |   מפת האתר  |  Aviad@Yedaat.co.il