מאמרים וסיפורי לקוחות מרתקים של ידעת

נובמבר 1938 – כמה ימים לפני ליל הבדולח - ברלין זיגמונד פלדהיים לא עצם עין כל הלילה. מחר בשמונה בבקר עליו להתייצב בתחנת המשטרה לבירור. "תהיה שם בשמונה בדיוק. שלא תעז לאחר ושלא תעז להיעלם" הזהיר אותו השוטר שמסר לו ביד את הזימון "אתה במעקב צמוד עכשיו". הוא התהפך כל הלילה במיטתו. מנסה לנחש על מה ולמה הזימון. לא היה לו צל של מושג. החנות שלו הוחרמה כמה ימים קודם לכן והוא ניסה לחשוב על הקשר בין ההחרמה לבין הבירור הזה, אולם ללא הועיל. בחמש בבקר, קם ממיטתו, התגלח בקפידה ושטף את פניו. הוא הצליח לאכול משהו לארוחת בקר ולקרוא עיתון. עיניו היו מול העיתון וראשו היה טרוד בבירור המתקרב. הספיק להגיד בקר טוב לאשתו ולילדים ויצא לדרכו. חושש לאחר וחושש מהבאות. הוא הציג את עצמו בכניסה לתחנה. השוטר הנחה אותו להמתין וחזר אחרי כמה דקות בפנים חמורות סבר, שזיגמונד התקשה לפרש. שוטר נוסף הגיע והוביל אותו לקומת המרתף. הם פסעו לאורך מסדרון ארוך . השוטר נעצר ליד חדר חקירות מספר חמש עשרה, פתח את הדלת והשניים נכנסו. השוטר הנחה את זיגמונד להתיישב, שלף אזיקים מחגורתו ואזק את זיגמונד לטבעת ברזל שהייתה מותקנת על השולחן. "תמתין כאן עד שיגיעו אליך. לפי רמת החוקר אני מבין שאתה מסובך עד מעל הראש" אמר, סגר את הדלת בטריקה ויצא. זיגמונד ישב לבד בחדר, מצליח להציץ מדי פעם בשעון. חלפו דקות ארוכות עד שהדלת נפתחה. שני שוטרים נכנסו, קצין בדרגה גבוהה ושוטר פשוט. זיגמונד הביט בקצין ולא ידע מה לחשוב. רודולף שמידט הוא אמר בליבו הגם אתה ברוטוס? חשב לעצמו. נובמבר 1918 – סוף מלחמת העולם הראשונה הם היו מוותיקי הפלוגה, פלוגת חיילי חי"ר. הם היו יחד מההכשרה הראשונית ולכל אורך המלחמה. שניהם נלחמו כמעט שלוש שנים כתף אל כתף. הם היו סמלים עכשיו והצעירים הסתכלו עליהם בהערצה. בדרך איבדו רבים מחבריהם. אנשים נהרגו מימינם ומשמאלם דבר של יום ביומו. היו חברים שנפצעו ולא חזרו לחפירות. לפעמים בהפסקות, כששתו משהו חם בתעלות מלאות בוץ, חזרו בשקט ביחד על השמות. מנסים לזכור את כולם. לרוב הפגזה או התקפה צרפתית הייתה קוטעת אותם מעניניהם. אז היו מזנקים לעמדות ודואגים שכל חייל יהיה במקום המיועד לו. המלחמה הנוראית נגמרה לפתע פתאום. צהלות נשמעו מכל עבר. השחרור הגיע במפתיע. הם אספו את מעט הציוד שהיה ברשותם לתוך תרמיל גב קטן ויצאו לדרך. זיגמונד פלדהיים ורודולף שמידט. עשו יחד את כל הדרך לברלין. חלקים גדולים מהדרך עשו ברגל, ישנים בשדות ובצדי הדרכים, לעיתים באסמים של איכרים. נובמבר 1938 – כמה ימים לפני ליל הבדולח - ברלין רודולף שמידט שחרר את השוטר שהגיע אתו. רודולף וזיגמונד נשארו לבד בחדר. רודולף התיישב בכיסא החוקר, רכן לעבר זיגמונד ולחש בחיוך "מזמן לא דברנו זיגפלד". זה ההיה הכינוי של זיגמונד במלחמה ההיא, בפלוגה ההיא. רק מי שהיה שם כינה אותו בשם הזה. עבר כל כך הרבה זמן עד שכמעט ושכח את הכינוי העתיק הזה. רודולף המשיך בלחישה "תרגע. אתה לא מואשם בשום דבר, חבר. קראתי לך במיוחד, כדי להזהיר אותך." "להזהיר אותי ממה?" זיגמונד שאל. "אני לא יכול לדבר הרבה. אבל, מה שראיתם עד עכשיו זה כלום" רודולף לחש "הולכים להרוג את כולכם. תיקח את המשפחה שלך ותברח מגרמניה. אל תחכה דקה. הולכים להרוג את כולכם וממש בקרוב זה יתחיל". צמרמורת עברה בגופו של זיגמונד. הוא חשב לרגע קט וענה "תודה רבה מקרב לב, רודי. אני מניח שאני אהיה חייב לך הרבה לכל החיים". "אנחנו חייבים אחד לשני הרבה על הרבה דברים במלחמה ההיא. תעשה לי טובה ותברח. עזוב את הרכוש, יקחו לך את הבית כמו שלקחו לך את החנות. זה אבוד. עכשיו צריך להציל את החיים" הוא קם ממקומו, שחרר את ידיו של זיגמונד מהאזיקים. קרא לשוטר שעמד ליד הדלת וכשזה נכנס, אמר לו בקול "הזהרתי את זיגמונד פלדהיים, שבכל מקרה של חשש קל שבקלים, לגבי קשר כלשהו בינו לבין הקומוניסטים הוא ייעצר במיידי ולא ידוע אם ומתי יראה את משפחתו. תוביל את האיש לפתח התחנה ושחרר אותו. המסר הועבר." השוטר הנהן בראשו והוביל את זיגמונד החוצה. זיגמונד יצא מהתחנה בהליכה מהירה. הגיע הביתה במהירות המרבית, הנחה את אשתו הנדהמת לארוז מייד עבור כל המשפחה. ויצא החוצה כשהיא עדיין פעורת פה. התחנה הבאה שלו הייתה הרב של הקהילה. "אין לי זמן להסביר ואל תשאל איך אני יודע" הוא אמר לרב בלחישה. "הולכים להרוג את כולנו וזה יקרה בקרוב. מה שראינו עד עכשיו זו רק ההתחלה. תברחו מכאן מייד. אני עוזב הלילה עם המשפחה" הרב נותר פעור פה "זיגמונד, אתה אדם מכובד, שאני מעריך מאוד אבל על מה אני אתבסס?" הוא שאל. "תגיד שיש שמועה ושכל אחד יעשה מה שהוא חושב. בבקשה אל תגיד מילה עלי. אני לא הייתי כאן". הוא הספיק לעבור דרך כמה קרובי משפחה ולהזהיר גם אותם. חלק חשבו שהוא משוגע, זה לא יתכן, טענו. חלק האמינו לו. יולי 1981 בית החולים איכילוב - תל אביב בחוץ נמדדו יותר משלושים מעלות והלחות הייתה כבדה. זיגמונד פלדהיים שכב במיטה מחובר לכל מיני צינורות. הווילונות חצצו מעט בינו לבין השמש שהכתה בחלון. בפינה עמד מאוורר גדול שפעל במלוא העוצמה ורק הזיז את האוויר החם מצד לצד. הרופאים נכשלו בכל מאמציהם, הסרטן התפשט בגופו והגיע לכבד. נשארו לו ימים בודדים לחיות. הוא אסף את בני המשפחה על מנת להפרד בצורה מכובדת. ביקש לומר להם מילים אחרונות לפני שיהיה מאוחר. הוא ביקש משהו מכל אחד מילדיו. לשמור על אמא, לטפל בעסק, לשמור על המשפחה ועוד. הוא ממש נתן תפקידים לכל אחד. על ורדה בתו הצעירה ביותר, הטיל משימה מיוחדת. "ורדהל'ה, את ההיסטוריונית של המשפחה. אני מבקש ממך למצוא את המשפחה של רודולף שמידט בברלין. אתם כולכם יודעים, בזכותו ניצלנו, הוא הזהיר אותי מראש. כל הניסיונות שלי למצוא אותו נכשלו. אני בטוח שהוא נתקע בברלין המזרחית אחרי שהקימו את החומה. אם תצליחי למצוא מישהו מבני המשפחה, בבקשה תמסרי להם את תודתנו." 1996 ברלין ורדה לא ידעה מה לחשוב. היא כבר כמה ימים בעיר הזו ושום דבר לא נראה לה מוכר. כולם הסבירו לה שזה טבעי. היא הרי עזבה את העיר כילדה מאד קטנה. אולי היא באמת לא זוכרת דבר מהתקופה ההיא. אולי מלבד השמים האפורים האלה. שמיים שתמיד נראו לה אותו דבר. גשם קל התחיל לרדת. היא פתחה מטריה והמתינה. הטקס הצנוע להנחת אבני נגף לזכר הנספים בשואה עמד להתחיל. מישהו חילק את התוכנית. ורדה עברה על רשימת המונצחים. היא זיהתה ביניהם כמה בני משפחה. גם כאלה שאבא הספיק להזהיר לפני שברח. הטקס התחיל בכמה נאומים קצרים. רב הקהילה אמר אל מלא רחמים וקדיש. הטקס הגיע לשיאו כשהאמן גונטר דמניג כרע על ברכיו והתחיל להניח אבן אחרי אבן עם שמות של נספים. כמה מטר ממנה עמד אדם כבן גילה, עטוף במעיל. הוא צילם את הטקס ואת הנחת האבנים, אחר כך פתח מטריה ורשם כמה מילים בפנקס. היא הביטה בו והוא חייך במבוכה. בתום הטקס, נגשה ופנתה אליו בגרמנית שוטפת "סליחה על השאלה אבל האם אתה מהקהילה?" "לא גברתי, אני עיתונאי ומכין כתבה על השואה ופרויקט אבני הנגף." "אם אתה עיתונאי, יש לי עוד שאלה. אולי תוכל לעזור לי" ”בבקשה גברתי. מקווה שאוכל לעזור" אני מחפשת את המשפחה של רודולף שמידט. רודולף היה מפקד בכיר במשטרת ברלין לפני המלחמה. הוא אמור להיות מפורסם יחסית. אני יודעת שהוא לחם בחזית הצרפתית במלחמת העולם הראשונה. שמעת עליו במקרה?" "למה גברתי מחפשת את המשפחה שלו?" "אתה יודע" היא אמרה, "זיגמונד אבא שלי, נפטר לפני כמה שנים. על ערש דווי הוא השביע אותי למצוא את המשפחה של רודי, החבר שלו ולמסור להם תודה רבה. רודי הזהיר את אבא שלי מבעוד מועד. בזכותו ברחנו בזמן. כל המשפחה." הייתה שתיקה ארוכה.  האיש חשב כמה רגעים ואז ניעור ניצוץ בעיניו "אבא שלך הוא במקרה זיגמונד פלדהיים?" "נכון" היא אמרה "איך אתה מכיר את השם הזה?" "אני הבן של רודולף שמידט." הוא אמר והיא נותרה שמוטת לסת. "עד יומו האחרון, אבא סיפר לי על החבר שלו מהמלחמה, זיגפלד, זיגמונד פלדהיים הלוחם עז הנפש. הוא טען שלזיגפלד היו תמיד חושים טובים. אבא שלי היה בטוח שהוא שרד את מלחמת העולם הראשונה בזכות זיגפלד. תראה איזה חושים היו לו" הוא אמר לי יום אחד "זיגפלד אפילו ברח מהנאצים בזמן. הוא עזב את ברלין כמה ימים לפני ליל הבדולח".

לפני קצת פחות מעשר שנים, הקמתי את ידעת עצי יוחסין. החזון שהגדרתי לעצמי היה מטורף. "לחבר את כל הקשרים המשפחתיים בעם היהודי...". נכון לתחילת נובמבר 2025 הוספתי לעץ היוחסין מעל מאה אלף איש נטו. כלומר כאלה שלא היו קיימים קודם לכן. מבחינת כמות החיבורים - לפי הערכות של מומחים שונים חיברתי עד היום הרבה מעל מיליון וחצי קשרים משפחתיים. היהודים הם הרוב המוחלט מבין האנשים שתיעדתי. לפיכך, כמעט כל החיבורים הם של משפחות יהודיות. נראה לי שתיעדתי כמעט את כל הגלויות, אולי חוץ מהעדה האתיופית. *** איך מתעדים מאה אלף איש? זה מתחיל מאנשים, עשרות רבות של משפחות מהארץ ומחו"ל שנתנו בי אמון מלא. פתחו בפני את הסודות ובדרך גם סיפרו לי סיפורים מדהימים. כל מפגש עם משפחה כזו צופן בתוכו אוצר בלום של ידע. האנשים שמגיעים אלי, מכים בדרך כלל על חטא. "כשהיינו צעירים לא שאלנו" הם אומרים "עכשיו אין את מי לשאול". זהו המשפט הקבוע. לכן תיעוד משפחה מבחינתי מהווה שליחות. לשמר את הקשרים והמארג עבור הדורות הבאים וכמובן לשחזר קשרים שאבדו. זה ממשיך בלימוד ועיבוד כמויות עצומות של חומר היסטורי. קריאת אינסוף ספרים. במקרים רבים זה מחייב רכישה של ספרים חשובים ולא זולים. ראוי לציין שרוב הספרים באנגלית. כדי להעמיק ידע, אני מקפיד להשתתף בכנסים מקצועיים בארץ ובחו"ל. כנסים והרצאות המחייבים נוכחות פיזית ואינספור הרצאות מקוונות. גם בהרצאות האלה לא כולם מדברים עברית. זה בעיקר אנגלית. אני מגיע מרקע של מחשוב. צברתי ניסיון של מעל ארבעים שנה בתחום הזה. מהר מאד בניתי מעבדת מחשבים ורכשתי רישיונות מתאימים. ההשקעה הזו הביאה ומביאה תוצאות ופריצות דרך משמעותיות. חישבתי, שדרך המחשבים במעבדה שלי, אני מגיע לעשרות מיליארדי רשומות על אנשים בכל רחבי העולם. את עצי היוחסין אני בונה על גבי Geni.com . כל העבודות שלי חשופות לעיני כל וזמינות באינטרנט. הכל במגבלות פרטיות כמובן. היחוד של Geni.com הוא השאיפה לבנות עץ יוחסין אחד לכל האנשים בעולם, תוך תמיכה במגוון גדול של שפות. בניית עץ יוחסין אחד חושפת אותך להצלבות מידע בלתי פוסקות ומעלה את רמת הדיוק של העץ. את עץ היוחסין העולמי Geni מנהלים קוראטורים מתנדבים. *** לתרום ולהתרם בהמשך להגדרת החזון החלטתי בשלב מוקדם מאוד שבכל מחקר שאבצע אשקיע לפחות עשרה אחוז בתרומה לקהילה. כלומר עיבוי וחיבור עצי משפחה קשורים/רלוונטיים. כדי לתרום עוד למימוש החזון החלטתי להסמיך את עצמי לתפקיד מנהל עץ ב Geni - Geni Curator. עברתי את תהליך ההסמכה והוכרתי ככזה. יש כמאה כאלה בעולם וממש בודדים בישראל. זהו תפקיד התנדבותי עם לא מעט אחריות. כל המשוגעים לדבר מנהלים פאזל אחד ענק שכולל כבר מעל מאתים מיליון איש ולא מעט יהודים. היתרון הגדול בתפקיד הוא שיתוף הפעולה בין מנהלי העץ. אתה משתף פעולה עם הטובים ביותר בארץ ובעולם. מדי יום ביומו אני מקבל מאנשים בכל רחבי הגלובוס שאילתות בנוסח "ראיתי שעדכנת פרטים על אמא/סבתא/סבתא רבה/סבא שלי וכדומה. איך אתה קשור?" התשובה הקבועה היא – "אני לא קשור אני אוצר Geni Curator." כל עדכון כזה, כל חידוד מידע מסייע בחיבור והעמקה של קשרי משפחה. *** סוגים שונים של מחקרים ישנם מחקרים "רגילים" זה מתחיל בתחקיר מפורט ואחר כך בניה של עץ יוחסין ואיתור תיעוד ממקורות רבים ושונים. במקרים לא מעטים התבקשתי לתקן/לבצע רויזיה על מחקר שכבר בוצע. אנשים חקרו את המשפחה שלהם במשך שנים והגיעו למבוי סתום כזה או אחר. עבודות מרגשות במיוחד הינן תיעוד של קהילות וקשרים בין קהילתיים בקהילת דרוהוביץ בוריסלב - כיום אוקראינה – תיעדתי אלפי יהודים תוך ניסיון לחבר את מארג הקשרים המשפחתיים ככל האפשר. בקהילת נאבל (טוניסיה) - התבססתי על קובץ נתונים שהכין ד"ר ויקטור חיון. ויקטור הכין עבודת דוקטורט מרשימה על תושביה היהודים של העיר. כל העבודה הזו עברה עיבוד והועלתה ל Geni.com קהילת יהודי בבל - תועדו אלפי אנשים והועלו במקביל ל MyHeritage נתונים על מעל מאה אלף איש שעלו מעירק בשנות החמישים. הפרויקט בוצע בהובלת הגברת עליזה דיין חממה מנכ"לית מרכז מורשת יהדות בבל. פרויקט פאפו - גילוי נאות. אני צאצא של משפחת פאפו. מדובר על משפחה רומניוטית. כלומר יהודים ששכנו באזור הבלקן ועוד מקומות באגן הם התיכון מתקופת הרומאים. הקהילות האלה דברו יוונית. ושם המשפחה פאפו מגיע ממילה ביוונית. פאפוס ביוונים הם סבים – סבא ברבים. תיעדתי עד היום מאות רבות, ככל הנראה, אלפים מבין הנושאים את שם המשפחה הזה ומצאתי קשרים משפחתיים ענפים. קהילות עמק הריין בגרמניה - קיים המון מידע על הקהילות האלה. המאפיין אותן הוא הפיזור הגיאוגרפי ומספר האנשים המצומצם בכל קהילה. העיירות הגרמניות, הגבילו את מספר המשפחות היהודיות בכל מקום. עם עליית הנאצים לשלטון ועוד לפני כן רבים מהיהודים הגרו או ברחו. נפוצו לכל עבר. רבים מהיהודים נספו בשואה, הקהילות התרוקנו. בחודשים האחרונים התמקדתי בחיבור הקשרים המשפחתיים בין הקהילות האלה. הוספתי מאות שמות לעץ היוחסין העולמי וחיברתי כמות גדולה מאוד של קשרים. חלק גדול מהמחקרים מתמקד בשואה. אנשים שנעלמו. קשרים שניתקו ועוד. עד היום תיעדתי אלפים רבים של נספים וניצולים מהתקופה הזו. מרגש עד דמעות לקרוא דפי עד שכתבו אנשים שעשרות מבני משפחתם נספו והכותב הוא השורד.ת היחיד.ה בעצם. במקרים רבים התיעוד חסר כי פשוט לא היה מי שיתעד. זה נדיר מאוד והסיכויים מאוד נמוכים, אבל מרגש מאוד למצוא קרובי משפחה שאבדו כל סיכוי ולחבר אותם למשפחה שמחפשת אותם שנים ארוכות. בכל אחד מהמקרים שבהם תיעדתי קהילות בהיקפים כאלה, התגלו דרך הכלים שאני נעזר בהם, מאות ואלפי קשרים חדשים. חלק מהחיבורים ממשיכים להתרחש גם חודשים ושנים אחרי שהמידע הועלה לרשת. *** ובנימה אישית לסיכום אם הייתם שואלים אותי כשהקמתי את ידעת עצי יוחסין על אבן הדרך הזאת. תיעוד מאה אלף איש נטו. לא הייתי מאמין שהיא ישימה מבחינתי. בטח שלא בפרק זמן של עשר שנים. אני לא מכיר מישהו בישראל שתיעד כמות כזאת של אנשים. אני יודע על מעטים בעולם שהצליחו. עברתי דרך ארוכה ומרתקת. יש סיבה לגאווה, אבל הזרוע נטויה.  ממש עכשיו מחכים לי בקנה כמה מחקרים מרתקים. והמלאכה, היא עדיין לא הסתיימה. עדיין לא הגשמתי את החזון. עדיין לא חברתי את כל הקשרים המשפחתיים בעם היהודי.

במסגרת מחקרי המשפחה (גנאולוגיה), שאני מבצע, אני שמח לפרש לאנשים את שמות המשפחה שלהם. גיליתי שחלק נכבד מהאנשים פשוט לא יודע מה שם המשפחה שלהם אומר. הנה מאמר נוסף בסדרה, המפרש שם משפחה נפוץ מאד. *** כשהייתי ילד וגם לא מעט שנים אחרי כן, היו בארץ שני סוגים של פריג'ידרים (מקררים). האחד היה אמקור והשני היה פרידמן. בשם המשפחה אמקור לא נתקלתי, אבל שם המשפה פרידמן הוא אחד משמות המשפחה הנפוצים ביותר בישראל. למה ואיך הוא הגיע למעמד הזה? ממה נגזר השם הזה? מסתבר, שהוא נובע משם של גבר וגם משם של אישה. כל אחד מהם בעל משמעות שונה. כל אחד מהם מסיבותיו היה נפוץ. השם פריד או פרידל בצורת שם חיבה לגבר, משמעותו שלום. השם שלום, או שלמה, שנגזר בדיוק מאותו שורש, היו נפוצים מאוד בכל עדות ישראל. בארצות דוברות ערבית זה היה סאלם, סלאמה וסולימאן. במזרח אירופה זה היה סלומון, זלמן, זלקינד, זלהיים, זלינגר ועוד. לפעמים פריד היה קיצור לפרידריך, במקומות שבהם יהודים נשאו שמות פרטיים גרמנים. ראו הרחבה על העניין בהמשך. השם הזה יכול להיגזר גם משם של אישה, פרידה. פרידה באידיש מקביל לשמחה או עונג ושמחה אף פעם לא תזיק. זה לכשעצמו הפך את השם הזה לפופולרי. אבל הייתה עוד סיבה לקרוא לילדה בשם הזה. השם הפרטי פרידה הוא שם גרמני נוצרי קדום. הוא נמצא בשימוש נרחב גם בקרב לא יהודים. בתקופות מסוימות, באזורים שבהם חיו אבותינו, השלטונות חייבו את היהודים לתת לכל אדם שם פרטי ושם משפחה גרמני. במקרה כזה אם קראת לבת שלך פרידה, הרווחת שני שמות במחיר אחד. דוברי האידיש יפרשו את השם הזה כשמחה וגם השלטונות יהיו מרוצים. במקרה של שם נשי, יתכן שהסיומת פרידמן מתייחסת לבעל של פרידה. כמו שקורה בשמות פרלמן, אסתרמן ועוד. פרלמן זה האיש של פרלה ואסתרמן זה האיש של אסתר. ממש פמיניזם והאדרת מעמד האישה לאורך הדורות. אולי. ולגבי צורות הכתיבה של השם. מצאתי מעל 15 צורות כתיבה רק לפרידמן. גם פריד ופרייד נכתבים בכמה צורות. אחר כך מגיעים פרידליך, פרייליך, פרידנזון, פרידס ואפילו פריקיני. יש גם את פריטמן, פרידקובסקי ועוד. מקורות אלכסנדר ביידר - המילון לשמות משפחה מפולין אלכסנדר ביידר - המילון לשמות משפחה מגליציה המילון לשמות משפחה של גוגנהיימר אתר אנו - בית התפוצות.

שם המשפחה מלכה או מלכא הוא שם נפוץ יחסית. נושאים אותו עשרות אלפי יהודים בארץ ובעולם. הוא נפוץ בקרב יוצאי צפון אפריקה אבל מופיע גם בקרב יהודים אשכנזים, כפי שיוצג בהמשך. קיימים כמה מקורות לשם המשפחה הזה.

סיפור מרגש ומומלץ ליום השואה. סיפור מרגש ליום השואה, מומלץ לבתי ספר בית ספר, מבוסס על סיפור אמיתי.אביעד בן יצחק (סגן אלוף במיל.) מפקד בית הספרסי למחשבים ("ממר"ם") בצה"ל בעבר. מומחה לבניית עצי יוחסין ואיתור שורשי עץ המשפחה. בעל ניסיון רב ומגוון בבניית עצי ואילנות יוחסין הכוללים אלפי אנשים. אביעד מוגדר כ-Geni curator והינו אחד מהבודדים בישראל שהוסמכו לנהל את אילן היוחסין העולמי. אביעד מרצה מנוסה ובקיא המכיר את תחום בניית עץ המשפחה לפני ולפנים ומעביר את ההרצאות בצורה קלילה, ברורה ומלאת הומור. הרצאותיו של אביעד בן יצחק על תגליות מרתקות ומפתיעות ממחקרי עץ השורשים של משפחות וקהילות רבות מועברות בארגונים, בגופים קהילתיים, בחוגי בית, בחוגי העשרה למבוגרים ועוד. כל הזכויות שמורות למחבר – שמות המוצרים והחברות הינם שמות מסחריים רשומים העומדים בפני עצמם!

זהו אחד משמות המשפחה הנפוצים בישראל. הוא מופיע בעשיריה הראשונה של השמות הנפוצים. הוא נפוץ בעיקר בקרב יוצאי מרוקו אבל מופיע גם אצל משפחות מתוניסיה, אלג'יריה ועוד. ניתן לכתוב אותו בעשרות דרכים בעברית, אנגלית וצרפתית למשל דהן, דהאן, בן דהן, אדהאן, דהון ועוד. אז מה פירוש שם המשפחה הזה? ולמה הוא כל כך נפוץ? בדקתי כמה וכמה מקורות (ראו למטה) והנה הפירושים האפשריים שמצאתי. יצוין שזהו זהו אחד המקרים, הלא מעטים, שבהם אין פירוש אחד ויחיד לשם המשפחה. הפירוש המרכזי שמופיע בכל המקורות הוא "צייר" "צבעי" וגם "סוחר בצבעי שמן". הפירוש הזה מתבסס על מילה בערבית. אפשרות נוספת היא שהשם נגזר מתחן המקראי, בנו של תלח ואחד הצאצאים של יששכר. מצאתי חוקרים שמיחסים את מקור השם למילה "דנן" שמשמעותה בארמית היא "ידוע". ובמקום אחר צוין שהשם נגזר בכלל מהשם "דן". מה שבטוח הוא שמדובר על שם יחסית קדום. הוא מופיע בספרד במאה השלוש עשרה ובמרוקו במאה השש עשרה. מקורות: אלכסנדר ביידר – המילון לשמות משפחה מאזור המגרב, גיברלטר ומלטה מילון גוגנהיימר מילון לשמות משפחה ספרדים אתר אנו - בית התפוצות ויקיפדיה

ההכנות לא נעלמו מעיניה החדות של רות. גם בגילה המתקדם הראייה נותרה טובה, אם גם בסיוע של משקפיים איכותיות ושני ניתוחי קטרקט. היא דהרה על הקלנועית, כהרגלה, בשבילי הקיבוץ ובעוברה ליד המועדון לחבר ראתה את חיים החצרן מפזר כסאות ושולחנות, יוסק'ה החשמלאי תלה מנורות צבעוניות ועוד כמה חברים טרחו בהכנות שונות. היא ידעה שכל זה לכבודה, לכבוד האירוע הממשמש ובא. האירוע הזה יהיה כולו לכבודה. יום הולדת שמונים לאחת מוותיקות הקיבוץ, אחת "ששורדת", חייכה לעצמה בעצב מסוים. חושבת על הבדידות ההולכת וסוגרת עליה מכל עבר, על דודי בעלה שנפטר לפני עשרים שנה, צדיק תמים, ועל חבריה וחברותיה הרבים שהלכו לעולמם. משכבת הגיל שלה, נותרה כמעט בודדה, למעט גיטה, אבל גיטה איך לומר, כבר לא הייתה בת שיח. דווקא חבל, חשבה לעצמה. גיטה היא היחידה שיודעת את הסוד וברגעי ההתלבטות האלה, לא היה מזיק להתייעץ אתה. גיטה הרי מכירה אותה ממש מההתחלה, מהעיירה הקטנה בפולין המזרחית, זו שממנה ברחו יחד אל היערות. יחד עברו את המלחמה עם הפרטיזנים הרוסים ויחד עלו לארץ לחזק את הקיבוץ הצפוני. לו רק יכולה הייתה להחליף כמה מילים עם גיטה... עצם המחשבה על חברתה הטובה גרמה לה לעצב. היא הקפידה לבקר אותה בכל ערב, לאחוז בידה ולחבק אותה, אבל גיטה הייתה בוהה בה, לא בטוח שמזהה אותה. ישובה הייתה בכיסא גלגלים ללא תנועה. חודשים רבים עברו מאז ששמעה ממנה מילה. האם יום הולדת שמונים הוא המועד המתאים לחשוף את הסוד? שאלה את עצמה. האם לא נכון יותר לקחת אותו אל הקבר? את חושבת כמו פולניה אמיתית גיחכה לעצמה. 'לקחת סוד אל הקבר' אך ההתלבטות לא הניחה לה. התלבטה שוב ושוב ולא ידעה מה להחליט. האירוע במוצאי שבת הלך והתקרב, האורחים החלו להגיע משעות הצהריים מקרוב ומרחוק. הילדים והנכדים, אלו שגרים בקיבוץ ואלו שגרים בעיר. הנכדים התרוצצו על הדשא והנינה שנולדה לפני מספר שבועות התפרקדה לצידה בעגלה. הצפיפות על המדשאה ליד חדרה הלכה וגברה ככל שקרבה השעה. חברים ומכרים רבים הגיעו לברך אותה וכל אחד מהם שימח אותה בדרכו. היא ברכה את המברכים, החליפה כמה מילים עם כל אחד ולא זנחה את הנכדים, מתחקרת בתורו כל אחד ואחת על מעשיהם בגן ובבית הספר. ההתלבטות לא עזבה אותה לרגע, גם בנוכחות האורחים, ההתלבטות התרוצצה במוחה ולא נתנה לה מנוח. האם לספר או לא? אני מהדור שלא מדבר יותר מדי. אמרה לעצמה. אני מהדור שעושה ולא מברבר כל כך הרבה כמו הצעירים בתוכניות האלו בטלוויזיה. ריאליטי או איך שהם קוראים לזה. בשעה הנקובה, ההמולה רבתה ליד המועדון לחבר. ברקע התנגנו שירים של הגבעטרון שכל כך אהבה. היא התיישבה בשורה הראשונה מוקפת בכל אוהביה. למרות שעת הערב המאוחרת, המשיכה האדמה לפלוט את חום היום. רות נפנפה במניפה ונגבה את הזיעה שחלקה נבע מהלחות וחלקה מההתרגשות. התרגשות שטרחה להסתיר בכל דרך. המברכים היו רבים. מזכיר התנועה שבא מרחוק, מזכיר הקיבוץ, החברים, הילדים והנכדים. מישהו טרח להזכיר איך ניהלה את המכבסה בימים הנשכחים שלפני מלחמת ששת הימים, איך המשיכה לכבס גם תחת הפגזות, מסתופפת לעתים ליד קיר המגן העבה שהוצב ממזרח למכבסה. אחר סיפר איך שלחו אותה בימיה הראשונים בקיבוץ לצחצח לפרד שיניים עם מטאטא ודלי ואיך כל חברי הקיבוץ התחבאו מאחורי קירות האורווה בכדי לחזות במחזה. כל אחד ודבריו, כל אחד וסיפוריו. דמעות זלגו מעיניה כשהנכדים עלו על הבמה ושרו לה בצוותא שרשרת שירי יום הולדת. התוכנית הגיעה אל סופה ורות התבקשה לעלות על הבמה. ידיה רעדו כשאחזה במסעד הכיסא בכדי לקום. היא רעדה מכמה סיבות ואחת מהן הייתה ההתלבטות. רות הודתה למארגנים ולאורחים, ברכה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקה, להשתתף בבניין קיבוץ מפואר לא רחוק מהכנרת. לסיום בקשה לתקן "טעות קטנה שחזרה על עצמה לכל אורך הערב" היה רחש קל בין המארגנים, כולם ניסו להבין מה הטעות. "... שמחתי על כל הברכות והשירים ששרתם לי. שמחתי מאוד שהתאספתם כולכם לרגל יום הולדתי השמונים. אבל החלטתי לגלות לכם סוד קטן. היום אני בדיוק בת תשעים!!!"

דצמבר 2021 וורשה, פולין ידג'ה פסעה במסלול המוכר כל כך, מסלול שבו הלכה במשך כמעט שלושים שנה פעמיים בשבוע לפחות. היא הכירה כל קיר וכל חלון, כל דלת וכל תמרור, כל אבן וכל מרצפת לאורך המסלול הזה. פתיתי שלג ירדו והצליפו קלות על פניה, היא התעלמה מהם וכאילו שלא חשה דבר. מחשבותיה טרדו אותה כבכל הימים והלילות האחרונים. העולם הכל כך רגיל והכל כך פשוט שבו חיה במשך שבעים ושמונה השנים האחרונות כבר אינו אותו עולם. ומה תאמר לחבריה הוותיקים? חברים שתפגוש בעוד כמה דקות. אחרי שנים ארוכות שהם ביחד בוועד הכנסייה הקתולית. איך תסתכל בעיניהם? האם תאמר להם מה התגלה? האם תאזור כוח לשאת בכל המשמעויות? ומה האפשרות השנייה? לא לומר כלום ולשקר במצח נחושה? לשקר לחברים? לשקר לכומר שהיא יד ימינו כבר שנים ארוכות? לשקר לאיש הזה שהקשרים עימו כל כך יקרים לליבה? לשקר עכשיו לאיש הזה, ששמע את כל הווידויים שלה שנים על גבי שנים. המשיכה לצעוד ולעשות את דרכה, פוסחת על כל הסעיפים וככל שהתקרבה ליעדה כך האטה את הליכתה, אולי מתוך חשש ואולי מתוך רצון לגלגל את אותן מחשבות ושאלות שוב ושוב במוחה. אילו רק ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור. אילו התגלית הזו בכלל לא הייתה מתרחשת. או אז יכולה הייתה להמשיך בחייה הרגילים, חייה כפי שהתנהלו במשך כל שבעים ושמונה שנותיה. אוקטובר 2021 וורשה, פולין הזוג הצעיר זה עתה נישא בכנסיה. הטקס היה מרשים ומכובד וקרובי המשפחה נדחסו למסעדה הסמוכה לחגוג את האירוע. ידג'ה תפסה את מקומה בשולחן המשפחתי המרכזי. כמו בכל אירוע משפחתי, היה זה יוז'ק שריכז את רוב תשומת הלב, יוז'ק שישב לימינה. הוא לגם מהוודקה כוסית ועוד כוסית ועם כל כוסית התווספו להם בדיחות וסיפורים משעשעים יותר ומשעשעים פחות. הקהל סביבו געש ורגש. הכל היה טוב ויפה עד שזרק את ה"פצצה" – הוא דיבר על הוריה והיא נותרה פעורת פה. פעורת פה ממה שאמר ונדהמת מהנהוניהם של שאר היושבים סביב השולחן. כולם ידעו – אמרה לעצמה. כשהבין מה עשה, ניסה להתנצל "שתיתי יותר מדי" הוא אמר לה "ובכלל הייתי בטוח שאת יודעת את זה כבר מזמן, בחייך ידג'ה" אמר ועבר לסיפור הבא. עברו כמה דקות והיא החליטה שהאשמה כולה בה. היא פשוט הייתה עיוורת. היא פשוט סירבה לראות. כל הסימנים היו שם והיא התעלמה מהם. כל הערות הקטנות שלו ושל האחרים לאורך השנים. ההערות והצחקוקים על המראה שלה. פתאום הכל צף ועלה בזיכרונה. קיץ 1949 קרקוב, פולין לפני כמה שבועות חגגה את יום הולדתה הששי והשינוי הגדול ביותר בחייה היה שכעת הרשו לה לחזור מהגן לבד, בלי ליווי אחד ההורים. היה חם והיא פסעה בצעדים קטנים לעבר ביתה, מרחק של כמה עשרות מטרים. אדם זר עם שיער שחור עמד בצד השני של הרחוב הצר ועישן סיגריה, הוא הביט בה ומיד אחר כך סרק במבטו את שני צידי הרחוב. היא נעמדה והביטה כמוהו מלווה את מבטו. איש לא נראה בסביבה. האיש החל לחצות את הכביש, פוסע לעברה. הסיגריה כבר לא הייתה בידו. ידג'ה נבהלה ופתחה בריצה, תוך שהיא צועקת צעקות רמות, חלונות נפתחו מסביב. היא הגיעה הביתה מתייפחת, מתנשמת ומתנשפת. לשמע הצעקות, אמה חכתה לה לפני דלת הכניסה. בערב שמעה את הוריה מדברים על מה שהתרחש. הם דברו בלחש והיא שמעה רק חלק של משפט, משהו שאמר רומק אביה "...יש שמועות שהם באים לאסוף את הילדים שלהם..." מאותו יום היא לא הורשתה ללכת לגן לבד. עברו עוד כמה ימים והמשפחה עברה לוורשה לבית חדש. אוקטובר 2021 וורשה, פולין ידג'ה עזבה את ארוחת החתונה לפני שהאורחים התפזרו. רגליה נשאו אותה לדירה של מרגיט, בתה היחידה. רק אותה תוכל לשתף בסיפור הזה. למרגיט המופתעת מהביקור הבלתי צפוי צפתה הפתעה נוספת. ידג'ה ספרה לה כל מה שיוז'ק אמר ובאותה נשימה הזכירה גם את ההערות שלו לאורך השנים. ההערות על המראה שלה ובמיוחד נזכרה כעת, הערות על האף שלה. "יש לזה פתרון" מרגיט פסקה "שמעתי שמיליונים כבר ניסו אותו" אמרה ומספר שניות אחר כך כבר הייתה עסוקה בחיפוש באינטרנט. 1943 קרקוב, פולין רומק יצא מביתו שקוע במחשבות. הבוקר, אחרי יותר מעשר שנות נישואין, אשתו בשרה לו שוב שהיא לא בהריון, גם הפעם הניסיונות לא צלחו. הוא עזב אותה בוכה ומתייפחת. לא מצליחה להירגע. ליד פתח הבניין שמע בכי של תינוק. הוא הביט כה וכה וראה חבילה קטנה מונחת מעבר לגדר הגטו היהודי. הוא התקרב, הבכי התגבר. כשהתכופף לעבר החבילה, הבחין שזו תינוקת. ליד החזה שלה היה מונח פתק קטן כתוב בפולנית. "אנחנו הולכים למחנות, בבקשה תשמרו על הבת שלנו, בבקשה אנשים טובים, היא רק בת שלושה חודשים". רומק הצטלב והביט לשמים. דצמבר 2021 וורשה, פולין שבועות ארוכים ומטלטלים של ציפייה הגיעו אל סופם. מרגיט הגיעה עם התוצאות. ידג'ה התעכבה במטבח עם הכיבוד והתה חוששת ממה שעשוי להתגלות. מרגיט הושיבה אותה על הספה וספרה לה בפרטי פרטים מה התגלה. נשימתה של ידג'ה נעתקה. *** בדיקת הד.נ.א שידג'ה בצעה הוכיחה שהיא יהודיה - כמעט מאה אחוז התאמה. גם בדיקה נוספת הראתה תוצאה זהה. בבדיקה הנוספת נמצאו כמה קרובי דם מדרגה שלישית בישראל ובארה"ב כולם נולדו עם אותו שם משפחה. כל המאמצים למצוא את שמות הוריה עלו עד כה בתוהו.

אביעד בן יצחק (סגן אלוף במיל.) מפקד בית הספר למחשבים ("ממר"ם") בצה"ל בעבר. מומחה לבניית עצי יוחסין ואיתור שורשי עץ המשפחה. בעל ניסיון רב ומגוון בבניית עצי ואילנות יוחסין הכוללים אלפי אנשים. אביעד מוגדר כ-Geni curator והינו אחד מהבודדים בישראל שהוסמכו לנהל את אילן היוחסין העולמי. אביעד מרצה מנוסה ובקיא המכיר את תחום בניית עץ המשפחה לפני ולפנים ומעביר את ההרצאות בצורה קלילה, ברורה ומלאת הומור. הרצאותיו של אביעד בן יצחק על תגליות מרתקות ומפתיעות ממחקרי עץ השורשים של משפחות וקהילות רבות מועברות בארגונים, בגופים קהילתיים, בחוגי בית, בחוגי העשרה למבוגרים ועוד. כל הזכויות שמורות למחבר – שמות המוצרים והחברות הינם שמות מסחריים רשומים העומדים בפני עצמם!