שיר באפלה
Aviad Ben Izhak
יוני 1944 - אושוויץ
זה יותר משנה שהוא באושוויץ וציון חשב שהוא ראה הכל. הבוקר הזה זימן לו הפתעה שלא ישכח כל חייו. האור הבליח בקושי מבעד לעננים הכבדים וגשם חזק ניתך. הוא נשלח עם קבוצת פועלים לפנות את החפצים של האנשים שזה עתה ירדו מן הרכבות. היו אלה אלפי יהודים הונגרים. כבר כמה ימים שהמשלוחים מהונגריה מגיעים ללא הרף.
ציון גרר את העגלה, הוא עבר איתה בין הקרונות, סרק אותם והעמיס את כל החפצים שמצא. העגלה הייתה עמוסה והוא התכוון להסיע אותה אל נקודת האיסוף אבל משהו צד את עיניו. ליד אחד הקרונות הייתה ערמת חפצים, נדמה היה לו שמשהו זז שם. הוא התקרב עם העגלה עושה עצמו כמעמיס חפצים. הוא לא טעה. ליד הערימה היה שכוב ילד קטן כבן חמש, ילד שנשכח כשכל האנשים פונו מהרחבה. הוא התקרב אל הילד וסימן לו באצבעו על פיו, לא להוציא מילה. הילד היה מלוכלך, תשוש אבל חי. ציון לא חשב פעמיים, הוא אחז בצרור גדול שהיה מונח בראש העגלה, פרם אותו והוציא ממנו כמה דברים, אחר כך אחז בילד בידיו והכניס אותו לתוך הצרור. הוא השאיר לילד פתח כדי שיוכל לנשום וסימן לו שוב באצבעו על פיו. הילד הנהן בראשו ועצם את עיניו. לא היה לו זמן לבדוק אם הילד נרדם או התעלף, הוא קיווה שהוא עדיין חי. ציון העמיס את הצרור על גבי העגלה וערם מסביבו עוד כמה חפצים, הוא גרר את העגלה לעבר נקודת האיסוף בתוך המחנה. בנקודת האיסוף פרק את החפצים, והעביר אותם לאחד ממכריו. הוא העביר לו בזהירות את הצרור שבו התחבא הילד ולחש על אזנו מה יש בתוכו. שומר גרמני הגיע והוא נאלץ להשאיר את הצרור מאחוריו ולהמשיך בעבודתו.
קיץ 1940 - סלוניקי
בתו הבכורה אסתר נולדה בסוף הקיץ. הלידה הסתבכה והרופא נאלץ לבצע ניתוח חירום על מנת להציל את חיי האם והתינוקת. שתיהן נצלו כשחייהן על חוט השערה. הרופא סיפר לציון מה נאלץ לעשות בניתוח והבהיר לו שאשתו לא תוכל ללדת יותר. האם והבת נותרו חלשות ופרפרו במשך ימים ארוכים בין החיים לבין המוות. ציון סעד אותן בכל אותם ימים מבקר ועד ערב, עד אשר החלימו ויצאו מבית החולים.
שנותיה הראשונות של אסתר לא היו קלות, היא הרבתה למרר בבכי והרופאים לא הבינו מה הסיבה. בלילות הארוכים שבהם לא הפסיקה לבכות, ציון ישב ליד מיטתה ושר לה את השיר שאימו שרה לו, אותו שיר שעבר מדור לדור בקרב יוצאי ספרד,
"נאני, נאני, נאני, קרה לאיז'ו......"
לעיתים היה נרדם באמצע השיר ומתעורר לכל הבכי המתחדש שלה ולעיתים היו עיניה של אסתר נעצמות באמצע השיר.
1943
הגירוש החל השכם בבקר, אלפי יהודים רוכזו בחצר הגטו בסלוניקי והוצעדו אל תחנת הרכבת הקרובה. ציון היה ביניהם, עובד נמל צעיר וחסון. הוא עלה על קרון המשא עם אשתו ובתו. אסתר, בתו היחידה, נפטרה בזרועותיו במהלך הנסיעה. כשהגיע לאושוויץ הופרד מאשתו. במחנה הגברים, ניסה להבין איפה אשתו, מישהו מהסלוניקאים שהגיעו לשם לפניו החווה בידו על עמוד העשן העולה מן המשרפות. ציון נפל על הרצפה ואיבד את הכרתו.
יוני 1944 - אושוויץ
זו הייתה חידה בעיניו. הוא לא ידע איך הדבר קרה אבל בערב כשחזר אל הצריף, שעות ספורות אחרי שמצא אותו, הילד היה שכוב על הדרגש שלו. חבר השגיח עליו ממרחק קרוב. ציון ניקה מעט את הילד והחליף חלק מבגדיו. אחר כך האכיל אותו במעט פירורי לחם ונתן לו לשתות. הילד שתה את המים וליקק את פירורי הלחם מידיו.
עברו כמה ימים וכמה ביקורות, הסכנה שהילד יתגלה הלכה וגדלה. הילד הועבר מצריף לצריף ושהה בכל מקום מספר לילות וימים. באחד הלילות הילד חזר לצריף של ציון, חומו עלה והוא החל לבכות, הבכי הלך וגבר וציון הוכרח למצוא פתרון. הוא החזיק את הילד בזרועותיו כפי שהחזיק את אסתר בתו, נענע אותו מצד לצד ושר לו את שיר הערש בלדינו, שפת אימו. הוא שר לו, כמו שהוריו שרו לו וכמו שהוא עצמו שר לאסתר בתו הקטנה.
"נאני, נאני, נאני, קרה לאיז'ו
אל איז'ו דה לה מדרה,
דה צ'יקו סיאגה גרנדה....."
הוא שר ובכה לסירוגין, לא הצליח לעצור את הדמעות, עד שהילד נרדם בזרועותיו.
אחרי מלחמת העולם השניה
מיכאל חיפש את האיש שהציל את חייו במשך שנים ארוכות. הוא שמע עליו סיפורים, הוא זכר קטעי תמונות הקשורות אליו, הייתה לו השערה לגבי מוצאו והיה ה"משהו", משהו שניקר והטריד את מנוחתו. הוא היה בטוח שאם ייזכר ב"משהו" הזה הוא יתקרב לפתרון התעלומה.
לעיתים חלם על האיש הזה בלילות, אז הופיעה לפני דמות קצת מטושטשת, לא ברורה. אולי משופמת ואולי לא. בבקרים היה מתעורר ומשפשף את עיניו כאילו מנסה להיזכר במשהו, לראות את הדמות המעורפלת הזאת טוב יותר.
סוף אוקטובר 1973 - תל אביב
הדיון בלשכת מנכ"ל משרד הבטחון, הסתיים. אחרי ימים ארוכים שבהם שקד מבקר עד ערב על עבודתו במפעל, הוא נחשף לפתע למוראות המלחמה הזו בכל היקפם. המספרים שצוינו בדיון הדהימו אותו. אלפי ההרוגים, אלפים רבים של פצועים, שבויים ונעדרים בצפון ובדרום. לכל אלה התווספה האוירה הקודרת במסדרונות וחרושת השמועות. כל הדברים האלה החזירו אותו באחת לאותה מלחמה ארורה באירופה, מלחמה שהתרחשה כשלושים שנה קודם לכן, מלחמה שהוא השורד היחיד ממנה, השורד היחיד מכל משפחתו הענפה. מיכאל יצא מהבניין מטולטל עד עמקי נשמתו, הוא חש שהוא חייב לנשום קצת אוויר, אוויר אחר, כשהניע את המכונית הבליח רעיון במוחו. הוא שם פעמיו לדרום תל אביב, עצר ברחוב קטן והחל לשוטט. פונה לכאן ומביט לשם, חיפש "דברים טובים" לעובדיו המסורים. עבר כבר כמעט חודש, מיום שפרצה המלחמה ומאותו יום, הם עבדו כמו מטורפים סביב השעון. עושים ימים כלילות, ללא מנוחה בכדי לייצר תחמושת לצה"ל. המלחמה שפרצה בחטף "בלעה" את כל המלאים והוא, מיכאל היה אחראי על אחד ממאמצי הייצור החשובים של התעשיה הצבאית.
שלט שהתנוסס בראש חנות משך את עיניו. הוא התקרב אליה כצמא אל המעיין. נכנס פנימה והביט בדגים המלוחים המשובחים, בזיתים ובחלבה. הוא לקח נשימה ארוכה, שאף לקרבו את כל הריחות ועיניו הקיפו את החנות לאורכה ולרוחבה. היה שם כל טוב והוא ידע שמצא את מבוקשו.
החנות הייתה ריקה והוא כחכח בגרונו בתקווה שמישהו יגיע אליו. גבר משופם, מבוגר ממנו בעשרים שנה בערך התרומם מאחרי הדלפק. "איך אפשר לעזור לאדון?" האיש שאל במין מבטא שפתאום נשמע למיכאל מוכר.
מיכאל הביט בו לרגע חכח בדעתו ורץ החוצה. הוא נעמד מול החנות, הרים את עיניו אל השלט המתנוסס מעל. נענע בראשו בתדהמה וחזר בריצה. הוא נעמד חסר נשימה מול האיש המשתאה, רעד עבר בגופו. אולי זה היה השלט, אולי המבט של האיש, אולי הצורה שבה ביטא את המשפט ואולי האופן שבה התנועע אבל פתאום זה חזר אליו, "המשהו" חזר בכל עוצמתו. מיכאל חייך לעצמו חיוך רחב והביט שוב באיש, עדיין רועד בכל גופו. שפתיו החלו לנוע כאילו מעצמן. לאט לאט מצא את קולו והחל לשיר במבטא הונגרי כבד
"נאני, נאני, נאני, קרה לאיז'ו
אל איז'ו דה לה מדרה,
דה צ'יקו סיאגה גרנדה....."
משורה לשורה המנגינה חזרה אליו וקולו הלך והתגבר. ה"משהו" שלא הצליח לשחזר כמעט שלושים שנה חזר אליו בתוך שניות.
***
ציון האזין לשיר במשך דקה ארוכה, תופס כל צליל וכל מילה, מתנשם ומתנשף כאילו סיים ריצה ארוכה. במאמץ שלא ליפול, אחז בכל כוחו את הדלפק, הוא אחז בו בכח כה רב עד שאצבעותיו הלבינו. דמעות זלגו מעיניו בזרם בלתי פוסק. שפתיו מלמלו "הילד חי, הילד חי.......".
כשהתאושש מעט זינק לעבר מיכאל וחיבק אותו בכל כוחו.
אודות הכותב- אביעד בן יצחק
אביעד בן יצחק (סגן אלוף במיל.) מפקד בית הספר למחשבים ("ממר"ם") בצה"ל בעבר.
מומחה לבניית עצי יוחסין ואיתור שורשי עץ המשפחה. בעל ניסיון רב ומגוון בבניית עצי ואילנות יוחסין הכוללים אלפי אנשים.
אביעד מוגדר כ-Geni curator והינו אחד מהבודדים בישראל שהוסמכו לנהל את אילן היוחסין העולמי.
אביעד מרצה מנוסה ובקיא המכיר את תחום בניית עץ המשפחה לפני ולפנים ומעביר את ההרצאות בצורה קלילה, ברורה ומלאת הומור.
הרצאותיו של אביעד בן יצחק על תגליות מרתקות ומפתיעות ממחקרי עץ השורשים של משפחות וקהילות רבות מועברות בארגונים, בגופים קהילתיים, בחוגי בית, בחוגי העשרה למבוגרים ועוד.
כל הזכויות שמורות למחבר – שמות המוצרים והחברות הינם שמות מסחריים רשומים העומדים בפני עצמם!







